הטעות של יוזמי חוק ההמלצות

צריך ייעוץ משפטי? תתקשר אלינו

אך לחינם רעשה וגעשה הארץ. גם אם החוק המכונה "חוק ההמלצות" יעבור בכנסת קריאה שניה ושלישית (דבר שסביר שכך יהיה) וגם אם החוק יעבור את משוכת הבג"צ (דבר שהוא בספק) עדיין איסור פרסום תוצאות החקירה עם סיום חקירות המשטרה והעברת התיק לפרקליטות, ישאר בגדר 'אות מתה'. כלומר, החוק יהיה רשום בספר החוקים אך לא ייושם הלכה למעשה ..

כאן המקום להדגיש שאיסור הפרסום מהווה את מטרתם העיקרית של יוזמי חוק ההמלצות

ברור הוא כי ניתן לנסח את סיכום תוצאות החקירה, המשטרתית ע"י החוקרים בדרך שתציג  באופן ברור בפני הפרקליטות את עמדת המשטרה גם אם זו לא תהיה  תחת הכותרת "המלצות המשטרה". ומשכך לאיסור המלצות המשטרה אין ערך של ממש.

מנגד, לכאורה, היה והחוק יכלול איסור פרסום תוצאות החקירה-הדבר ימנע מהציבור לדעת, למעשה, מה הושג בחקירה ( בין של ראש הממשלה ובין של כל נחקר אחר). 

כבר עתה ניתן לקבוע, מראש, כי מטרה זו לא תושג, וככל שייכלל איסור שכזה בחוק הוא לא יצא אל הפועל ולא יתממש הלכה למעשה.

מזה שנים לא מעט מהווה התקשורת את הרשות הרביעית במדינות הדמוקרטיות, זאת בנוסף לשלושת רשויות השלטון –הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.

התקשורת ממלאת תפקיד חיוני ראשון במעלה במדינות בעלות משטר דמוקרטי, והיא לא רק מביאה מידעים לכלל הציבור אלא היא גם מחווה את דעתה על פעולות הרשויות והיא מהווה גורם בעל השפעה עצומה על דעת הקהל, דבר שבעקיפין יש לו השפעה על יתר הרשויות.

כוחה של התקשורת התעצם והלך, כאשר מחד גיסא בשנים האחרונות נוספו לתקשורת האלקטרונית והכתובה גם הרשתות החברתיות באינטרנט, ומאידך גיסא היא זוכה להגנות בתי המשפט המגינים לא פעם על  עקרון חופש הדיבור, עקרון זכות הציבור לדעת והחיסיון של העיתונאי  מפני מסירת פרטים על מקורות המידע שלו. .

ניתן לקבוע כבר היום כי יותר מסביר להניח כי גם אם יחוקק חוק ההמלצות, תוצאות החקירות יגיעו לידיעת הציבור, ויפורסמו ברבים גם אם הדבר לא ייעשה באופן פורמלי- וייתכן שפרסום שכזה- שמטבע הדברים לא יהיה  מדוייק, יזיק לנחקר יותר מאשר פרסום רשמי ונכון.

ככל שהפרסום יגיע לידי התדיינות משפטית, אין ספק שהערכאות המשפטיות יאמצו את אותם העקרונות כפי שנעשה כיום. .

זאת ניתן להסיק מהתפתחות הדברים בכל הנוגע לחוק המכונה כ"חוק הסוביודיצה".

החוק קיים בספר החוקים עד היום,  עדיין קיים איסור מפורש בחוק על פרסום דברים שיש בהם כדי להשפיע על הליך פלילי תלוי ועומד.

הדבר נקבע בסעיף 41 לחוק בתי המשפט אוסר באופן מפורש פרסום על עניין פלילי התלוי ועומד בבית המשפט במטרה להשפיע על ההליך, כאשר מטרה מוגדת בחוק באופן רחב ביותר, והחוק קובע עונש של מאסר שנה אחת על המפר הוראה זו.

אך על אף הוראותיו המפורשות של החוק, הקובע, כאמור,  עבירה פלילית שעונשה מאסר למקרה של הפרת כלל הסוביודיצה- החוק מופר מדי יום ביומו.

 אין כמעט משפט פלילי חשוב שלא יזכה לא רק לסיקור עיתונאי של הנעשה באולם בית המשפט, אלא אף יביא ראיונות עם נוגעים בדבר ומאמרי דיעה  ודי להזכיר את משפטי אלאור עזריה ,צחי הנגבי, חיים רמון,  והנשיא קצב.

היו רק מקרים ספורים ולפני שנים לא מעט בהם הועמדו לדין פלילי עיתונאים בשל הפרת איסור הסוביודיצה. (כך למשל בגין התלונה שהגיש עו"ד שפטל נגד מערכת ידיעות אחרונות בשל פרסומים הכרוכים במשפט דמניוק) אך כבר מזה שנים לא מעט הפך החוק ל'אות מתה', כאשר היועץ המשפטי לממשלה נתן הנחיות המגבילות ביותר הגשת כתב אישום למקרה של הפרת האיסור.

בפסק הדין בעניינו של חיים רמון התייחסו השופטים במפורש לפרסומים באמצעי התקשורת במהלך הדיון, תוך שהם קובעים, בין היתר " לטעמנו בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים , המושג סוב-יודיצה דורדר  לתהומות שלא הכרנו..תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעתים על ידי מסרים מוסווים ,לעתים בבוטות, להטות משפט"

נשיאת בית המשפט העליון דהיום, השופטת אסתר חיות, במענה לשאלה שנשאלה לפני 4 שנים, בהיותה שופטת מן המנין בבית המשפט העליון, הביעה דעתה כי "על פי הנחיות היועץ המשפט לממשלה, מאחר שחופש הביטוי מקבל מעמד בכורה ההנחיה היא שלא להעמיד לדין בעבירת סוביודיצה אלא במקרים יוצאי דופן...האם צריך לחדש את האכיפה? אין כל כך מה לחדש. מעולם לא הייתה אכיפה, תמיד הלכו על בהונות לגבי אכיפה. אני לא בטוחה שצריך לשמר את הנורמה הפלילית הזו, יש לי הרהורים על כך וצרך חשיבה מחודשת".

סביר להניח כי עמדתה של השופטת חיות, כנשיאת בית המשפט העליון, תהיה בעלת משקל יתר בעתיד.

ההגנה על חופש הביטוי הינה מהעקרונות מוגנים יותר על ידי בית המשפט העליון, כך למשל ההחלטה שניתנה זה לא מכבר על ידי בית המשפט העליון שהתירה למעשה את ההפגנות הלא חוקיות בפתח תקווה בסביבת ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, בשל עקרון חופש הביטוי.

סביר להניח כי במקרה וחוק ההמלצות יחוקק, ויפורסמו באמצעי התקשורת תוצאות חקירה (ויש לסמוך על העיתונאים המיומנים שלא יותירו אבן על אבן עד שיגיעו בדרך לא דרך לתוצאות אלה.)היועץ המשפטי ינהג בדרך דומה לדרך בה נהג קודמו בעניין חוק הסוביודיצה  כך שבסופם של דברים לא יאכף הלכה למעשה גם האיסור על פרסום תוצאות החקירה  שייקבע בחוק בחוק ההמלצות 

והנה הגענו למסקנה כי רוב מהומה על לא מאומה. אז למה לא ללמוד מטעויות דומות בעבר?

 

כנפי נשרים 13, בית ענבר, ירושלים

ברקוביץ 4, מגדל המוזיאון, תל אביב

02-6254161

yn@neneradv.co.il

  • ננר ושות' משרד עורכי דין ונוטריון בפ
  • ננר ושות' משרד עורכי דין ונוטריון בל